המכתב של פפ גווארדיולה

"אני מה שאני והעבודה שלי היא לשכנע את השחקנים שלי שאנחנו נעים בכיוון הנכון. בסופו של יום, זה לא רק לנצח או להפסיד, אלא לדבוק בדרך שלך"

שלום,

אני פפ, אני חי ונושם כדורגל מאז שאני זוכר את עצמי. אני מאמין שהכדורגל מחבר אנשים יחד, גורם להם להתרגש וליהנות. לכן, חשוב לי שהכדורגל של הקבוצה שלי יהיה קבוצתי, מהנה, סוחף וחדשני. אני רוצה שמי שרואה אותנו יתפעל ממה שהוא רואה. אני עושה הכל על מנת לתת לשחקנים שלי את כל הפרטים וכל הכלים כדי שהסגנון שלנו יבוא לידי ביטוי במגרש.

כשמוניתי לתפקיד מאמן ברצלונה הצבתי שלוש דרישות לשחקנים: צניעות, עבודה קשה והעמדת הקבוצה מעל האינטרסים שלך. בגלל זה הדבר הראשון שאני מחפש אצל שחקן זה כמה הוא חבר טוב לקבוצה. זה חשוב גם לאווירה הקבוצתית אבל גם לסגנון המשחק שאני רוצה.

אני מאמין ברעיון של "לקבל, למסור, להציע" - כלומר, לקבל את הכדור, למסור אותו ולהציע את עצמך למסירה נוספת כדי לקבל ולהמשיך הלאה. כדורגל התקפי, חדש וזורם תלוי בסיוע ועזרה אחד לשני. אני אומר לשחקנים שאם נהיה אמיצים ולא נחכה שיתקפו אותנו, ננצח.

עכשיו ברור שאנחנו הולכים להפסיד לפעמים. אבל השמש תזרח ביום הבא ונמשיך לחלום את החלומות שלנו, עושים את הדרך שלנו. בכדורגל, אף אחד לא מנצח כל הזמן. אפילו לא מראדונה ניצח כל משחק. אפילו לא פלה. אחרי ניצחון אין זמן להיות שמח ואחרי הפסד אין זמן להיות מדוכא, כי המשחק הבא מחכה לך מעבר לפינה.

אחד השיעורים שלמדתי מהזמן שלי בבאיירן מינכן הוא איך להפסיד. אני תמיד רוצה לנצח אבל ברור שזה לא אפשרי, אז לפחות אני רוצה לבחור איך אני אפסיד. לפעמים הפסד יכול לתת לך הרבה יותר מניצחון. אם אתה חייב להפסיד מדי פעם, אז לפחות אתה צריך לבחור את הדרך שבה אתה עושה זאת.

זה משהו שעלינו לשמר. מה הטעם ליצור צורת משחק שאנשים אוהבים ואז לשנות אותה? אנחנו חייבים לכבד את האנשים שאוהבים את הכדורגל שאנחנו משחקים. אם נודח בשמינית גמר ליגת האלופות נצטרך פשוט להתמודד עם זה, אבל לעולם לא נשנה את הדרך בה אנחנו משחקים. זה לא משנה נגד מי אנחנו משחקים, אם זה יובנטוס או ברצלונה. קבוצות אחרות יכולות לנצח אותנו אבל זה אף פעם לא יהיה כי הם שלטו במשחק. הכדור הוא שלי ואתה תשיג אותו רק באמצעות התקפות מתפרצות. אתה חייב לחיות ולמות למען צורת המשחק שלך. אנחנו לא יכולים ולא צריכים לשנות אותה. הם יכולים לקרוא לי חסר זהירות כמה שהם רוצים. אני אהיה כאן בשנה הבאה. אני מה שאני והעבודה שלי היא לשכנע את השחקנים שלי שאנחנו נעים בכיוון הנכון. בסופו של יום, זה לא רק לנצח או להפסיד, אלא לדבוק בדרך שלך.

אני תמיד מתעקש על השיטה שלי. שחקן שעושה פעולה חיובית אך נוגדת את השיטה, אני מוציא אותו. מי שעושה טעות כי הוא מנסה לשחק את השיטה – אני לוקח את האחריות על עצמי. אנשים רואים תוצאות ואומרים "תפטרו את המאמן" או "עכשיו תשנו הכל." זה לא הפתרון בשביל התקדמות, זה רק שינוי. תבוסה היא חלק מתהליך הלמידה בכדורגל, אנחנו נכשלים, אנחנו מסתגלים, אנחנו לומדים, אנחנו צומחים. המילה האהובה עליי היא למידה. אני רואה את ההבנה שלי כמוגבלת. אני מאמין כי יש עוד עולם של ידע ורעיונות להכיר ולרכוש.

לכן, אני דורש מחויבות של 24/7 מהשחקנים שלי. הם מתבקשים לעמוד בתוכניות ספציפיות שעוצבו עבורם והם כוללים שינה, שיקום ומזון. כדי שהשחקנים יבצעו בצורה הכי טובה שהם יכולים, חשוב מאוד מה שהם עושים מחוץ למגרש. לכן גם השחקנים נמדדים ונבדקים מדי יום. אני רואה את זה כיום עבודה שלם. אנו שואפים שהשחקנים יאכלו במועדון ארוחת בוקר, יעשו אימון בוקר, יבצעו טיפולים, ישנו, יאכלו צהריים במועדון ורק אז ילכו הביתה. מי שרוצה גם יכול לקחת איתו ארוחת ערב. כך יש לנו כמה שיותר השפעה ושליטה על הצרכים הפיזיולוגיים של השחקנים.

האימונים שלי אינטנסיביים מאוד אך קצרים, יחסית. אני עובד קשה כדי שיהיו כמה שיותר מחדשים, מהנים ועם כדור. הסטנדרטים שלי באימונים הם גבוהים. אני דורש המון מהשחקנים שלי בכל שלב של האימון. זה בגלל שאני מאמין שההכנה למשחק היא קריטית. במהלך המשחק אין לי הרבה שליטה על מה שקורה, לכן אני מנסה להכין את השחקנים בצורה הכי טובה לפני. אני רוצה שהם ידעו בדיוק איזה יריבה הם הולכים לפגוש, מה היא הולכת לעשות ואיך אנחנו הולכים להתמודד איתה. תבינו, אם אתה מתאמן גרוע, אתה תשחק גרוע. אם אתה עובד כמו חיה באימונים, אתה תשחק באותה צורה.

לפני כל משחק, אני עורך שלוש שיחות עם הקבוצה. כל זמנה קצוב ל־15 דקות, ובכל אחת אני מתמקד במשהו אחר. אני מבהיר את הדברים שחשובים לי באמצעות תמונות וסרטונים (שערוכים לאורך של שבע דקות לכל היותר). וזה לא רק אני שמדבר בשיחה. השחקנים שואלים שאלות ומביעים דעתם. זה חלק חשוב מתהליך הלמידה; הם צריכים "להתווכח" כדי להבין.

יום לפני המשחק אני מנתח לשחקנים את ההתקפה של היריבה הבאה. בבוקר יום המשחק אני מקיים פגישת שחקנים נוספת, שבה מתמקדים במצבים הנייחים של היריבה. השיחה השלישית, שנערכת שעות ספורות לפני המשחק — בדרך כלל במלון — היא שיחת מוטיבציה שמתמקדת בגישה המנטלית למשחק. לדוגמא, אלה הדברים שאמרתי לשחקנים בשיחה לפני המשחק המכריע של האליפות הראשונה עם מנצ'סטר סיטי: "מה שיהיה - יהיה, ננצח - ננצח, נפסיד - נפסיד. צריך להעריך את העונה שעשינו. את זה שהגענו למצב שאנחנו מתחרים על התואר." ביקשתי מהשחקנים: "תשחקו בכל שניה, בכל דקה, הכי טוב שאתם יכולים. הדבר הכי גרוע בכדורגל הוא להיות שני לעצמך."

למדתי מיוהאן קרויף שכשאתה מגיע לשלבים האלה, יש רק דבר אחד שאתה יכול לעשות וזה ליהנות מהמשחק. תהנה מהאחריות והלחץ. תהנה מהעובדה שאולי לא תחיה יותר מהמצבים האלה. שחקני טופ נהנים מהמצב הזה כי הם לוקחים את האחריות. זו הסיבה שהגדולים ביותר זוכים בליגת האלופות והמועדונים הגדולים ביותר זוכים במפעל הזה, כי הם משחקים אותו כמו משחק ידידות. זה מה שאני רוצה לראות בקבוצה שלי וזה מה שאנחנו הולכים לעשות.

שהייתי שחקן בברצלונה, דקה אחת לפני שיצאנו לוומבלי, קרויף שהיה המאמן אמר לנו: "לכו תיהנו מזה. חבר'ה, ברגע שאנחנו מגיעים לגמר ליגת האלופות אין שום סיבה להיות מודאגים, עצובים או דואגים ממה שיקרה – אם נפסיד, אנחנו ננסה שוב בשנה הבאה!" ברגע שאתה מגיע לשלב הזה, אתה עצבני כי אתה חושב על ההשלכות, לא על השמחה במשחק ועל התענוג לנצח אותם. אתה צריך להתמודד איתם ולהגיד: "אתם טובים, גם אנחנו טובים, אז בוא נשחק." זה הלך הרוח שיש לקבוצות ולספורטאים הגדולים בכל ענפי הספורט.

תבינו, העולם לא אמור להיות מחולק למנצחים ומפסידים. המסר הזה, שאנחנו מעבירים לקהילה, לילדים, לצעירים וכמובן לשחקנים אינו נכון. אנחנו מעבירים מסר שאומר, רק המנצחים הם המושלמים. אנחנו יוצרים אנשים מדוכאים, מפסידנים וזו לא האמת! לא ייתכן שיש מנצחת אחת ו-19 קבוצות הנוספות הן אסון.

מקווה שנהניתם מהקריאה, פפ גוארדיולה.