המכתב של אלכס פרגוסון

" הגישה שלי להצלחה היא לעולם לא להסתכל לאחור. אני תמיד מסתכל קדימה, אני אף פעם לא שבע רצון"

למי שלא יודע אימנתי כדורגל במשך 39 שנה, 26 מתוכן את מנצ'סטר יונייטד. בקריירה שלי זכיתי ב- 49 תארים שהפכו אותי למאמן המעוטר ביותר בהיסטוריה. המשחק לימד אותי המון על החיים, על קבוצתיות ועל מנהיגות. למדתי מהם מוסר עבודה, נחישות וקבלת החלטות. בחרתי לשתף אתכם בניסיון העשיר שלי ובחוויות שחוויתי כמאמן כדורגל ברמות הגבוהות.

דבר ראשון, חשוב שתבינו שכאשר אתה מוביל קבוצה, זה לא רק לנהל את השחקנים על המגרש ולפתח אותם כשחקנים. להיות מאמן, בטח במועדון גדול כמו מנצ'סטר יונייטד, זה דורש ממך להכתיב תרבות של מועדון. כלומר, להכתיב את הערכים המרכזיים שמאפיינים את ההתנהלות היומיומית של המועדון כולו. ה-DNA שהנחלנו במנצ'סטר יונייטד מורכב למעשה משלוש התנהגויות: התנהלות נחושה ובלתי מתפשרת, לקיחת סיכונים ואומץ. זאת התרבות שרצינו לאמץ במועדון. את התרבות הזאת הנחלנו באמצעות שחקנים כמו אריק קאנטונה, רוי קין, ראיין גיגס, ריו פרדיננד ועוד.

חלק מהתרבות שלנו היה שציפינו לנצח בכל משחק. תראו, אני מהמר מטבעי, להיות פוזיטיבי, הרפתקני, ולקחת סיכונים היו חלק מהסגנון שלנו. תמיד ניסינו לנצח. ההפצצה של רחבת היריב בשחקנים שלנו ב-15 הדקות האחרונות, כשהאוהדים מרגישים שעוד מעט תבקיע שער ניצחון – זו הרגשה נפלאה. ברור שהיה סיכוי שנפסיד בגלל זה, אבל היה לנו חשוב שהרצון לזכות באושר שטמון בניצחון יהיה גדול יותר מהפחד מהפסד. הייתי חוזר ומדגיש לשחקנים - התשוקה לניצחון צריכה להיות גדולה יותר מהפחד להפסיד!

עם הזמן הקהל התחיל לכנות את 15 הדקות האחרונות של המשחק – "פרגי טיים". פשוט מדהים לראות מה יכול לקרות בשניות הסיום של המשחק. יצרנו השפעה פסיכולוגית על השחקנים, היריבה, הקהל, השופטים, כולם ידעו שזה הולך לקרות. היה ביטוי שנהגנו להשתמש בו ש"יונייטד אף פעם לא מנוצחת, מדי פעם נגמר לנו הזמן לנצח". עבדנו על זה חזק כדי לבנות את המנטליות הזאת אצל השחקנים. באימונים היינו עובדים על מצבים בהם הקבוצה בפיגור או בשוויון בדקות האחרונות. אתה חייב להבקיע בדקה האחרונה באימון ואתה לוקח את זה איתך למשחק. במשחקים, מי שהיה חוגג שוויון בדקות האחרונות הייתי צועק עליו שייקח את הכדור וינסה לנצח. הרי קבוצות משקפות את האופי של המאמן שלהם ואני אחד שלעולם לא נכנע. תמיד חשבתי שאני יכול להציל משהו מכל מצב. אנרגיה ונחישות בשליש האחרון של המגרש, זה היה ביטוי של עצמי, הטבע שלי.

כמובן שהדוגמה הכי טובה לכך, הייתה בגמר ליגת האלופות בשנת 1999 מול באיירן מינכן. אחד המשחקים הכי מפורסמים בהיסטוריה של הכדורגל, המציג בצורה הטובה ביותר מהי מנצ'סטר יונייטד. היינו בפיגור 1-0 ובתוספת הזמן הפכנו את התוצאה עם צמד שערים מהירים וניצחנו את המשחק. אחת השאלות הכי נפוצות ששואלים אותי היא: "מה אמרת לשחקנים במחצית?" ומה שאמרתי להם היה הדבר הבא: "בסוף המשחק, הגביע יהיה 2 מטר מכם ולא תוכלו אפילו לגעת בו אם נפסיד. ולרובכם, זה יהיה הכי קרוב שאי פעם תגיעו. אל תעזו לחזור לכאן בלי שנתתם את כל כולכם."

אתם צריכים להבין, בדקות האחרונות, התקפת יונייטד לא התבססה על טקטיקה או סגנון ייחודיים. העוצמה שלה נבעה מהאישיות הקולקטיבית של הקבוצה, ששיקפה את האישיות שלנו. בשביל לשחק בגישה הזו, הייתי צריך שחקנים בעלי אומץ. זה היה מרכיב הכרחי עבורי בשחקן של מנצ'סטר יונייטד. השחקנים הטובים ביותר הם בעלי אומץ. האומץ לבקש את הכדור כל הזמן, האומץ לא לפחד מהיריבים, האומץ להביע את עצמם בכל רגע במשחק. לכל השחקנים הגדולים היה את זה. שחקנים שדרשו את הכדור כשאנחנו בפיגור ובלחץ כדי לנסות ולייצר משהו.

אמנם, ככל שאתה מצליח יותר ואתה הופך למועדון גדול יותר, ישנן יותר ויותר גורמים מפריעים והסחות דעת. לכן, בכל שיחת קבוצה דיברתי על מוסר עבודה, ריכוז ושאננות. שאננות תמיד הפחידה אותי. שאננות היא מחלה. היה לי חשוב שלאחר הצלחות, השחקנים שלי יתרכזו בלהצליח שוב וישמרו על מוסר עבודה גבוה. הגישה שלי להצלחה היא לעולם לא להסתכל לאחור. אני תמיד מסתכל קדימה, אני אף פעם לא שבע רצון. אין ספק שזה חלחל לחדר ההלבשה ולשחקנים.

אחרי הזכייה בליגת האלופות ב-2008, אמרתי לשחקנים: "אם מישהו כאן לא רוצה לזכות בליגת האלופות בשנה הבאה אני אקרע לו את החוזה." המטרה שלי הייתה שהשחקנים יגידו לעצמם: 'או קיי זכינו באליפות, לא ננוח על זרי הדפנה. נזכה בתואר שוב ושוב ושוב.' כל משחק נשאר אצלי חצי שעה ואז אני כבר חושב על מחר. אפילו אחרי האליפות הראשונה זה לקח לי חצי שעה. כן אתה חוגג קצת בליבך, אבל כבר חשבתי על השנה הבאה, העונה הבאה, על זכייה בתואר נוסף.

כל הזמן יש לחשוב קדימה, איך הקבוצה תיראה בעוד כמה שנים. חשוב לעשות שינויים גם אחרי הצלחה. הייתי דואג לצרף שניים או שלושה שחקנים טובים גם שהיינו אלופים. בחגיגות אליפות כבר הייתי בשיחות טלפון לגבי צירוף שחקנים.

אתם צריכים להבין, ההצלחה לעיתים קרובות מקשה על השחקנים להתרכז בדברים החשובים. לכן, הרבה פעמים צריך להזכיר לכוכבים למה הם הגיעו לאן שהם הגיעו, למה הם מנצחים ומצליחים. לפני הגמר ב-2008 לא דיברתי על כדורגל, אמרתי לשחקנים: 'דמיינו את פטריס אברה עם 24 אחיו ואחיותיו. הוריו היו צריכים להאכיל את כולם ברחוב קשה. רוני שגדל בחלק הקשה של ליברפול. קרלוס טבס שהגיע מארגנטינה. ודיברנו על הקשיים של שחקנים אחרים. לאחר מכן אמרתי: 'זה הניצחון שלי, זכינו כבר בליגת האלופות. פשוט תיהנו מהמשחק. לאורך כל השנים היה לי חשוב ששחקנים יבינו שהמוצא שלהם לעולם לא צריך להיות מחסום להצלחה.

אמנם אני מדבר פה על ההצלחה שלנו אבל לא תמיד היינו מצליחים ומנצחים. תחילת הדרך שלי במנצ'סטר לא הייתה כל כך מוצלחת ואפילו הייתי קרוב מאוד לפיטורים. למזלי, ההנהלה האמינה במה שאני עושה ונתנה לי אפשרות להמשיך. תראו, עבודה של מאמן כדורגל היא לפתח קבוצת כדורגל ומועדון כדורגל במקביל. רוב המאמנים עסוקים רק בקבוצה הבוגרת כי זה מה שנותן להם עבודה. המחשבה הראשונה של 99% מהמנג'רים החדשים היא שצריך לנצח כדי לשרוד, אז הם מביאים שחקנים ותיקים שהם מכירים. אבל מה שאני חושב שנכון לעשות זה לבנות מבנה למועדון הכדורגל ולא רק בשביל הקבוצה הבוגרת. אתה תמיד צריך לבנות תשתית ויסודות. ואין דבר טוב יותר מאשר לראות את השחקנים שגדלו על היסודות שבניתי נכנסים לקבוצה הבוגרת. לראות שחקנים חדשים, שחקנים צעירים שהופכים לגברים לנגד עיניך, זה נותן לך את הכוח להמשיך.

ובאמת לקח זמן עד שהתחלנו לחוות הצלחות. גם במהלך כל השנים שלי בקבוצה, היו הרבה תקופות קשות והרבה כישלונות. אבל כישלון הוא לא בעיה. הדרך שבה מתמודדים עם הכישלון עשויה להיות בעייתית. אם אתה לא מתמודד איתו, אתה תיכשל שוב. קשיים תמיד דחפו את מנצ'סטר יונייטד קדימה. אנחנו לא אוהבים להפסיד בגמרים, אנחנו לא אוהבים להפסיד אליפויות. אבל כשאתה בונה קבוצות אתה חייב להיות סבלני, גם השחקנים.

להגיב בזמן משבר זו מעלה. גם כשאתה בתקופות שפל אתה מפגין כוח. האישיות הזו שיש לנו בחדר ההלבשה, צריכה לעלות על פני הקרקע ברגעים שבהם הפסדנו את המשחק. הייתה אמירה אחרי הפסדים שזה רק יום בהיסטוריה של מנצ'סטר יונייטד. להשיב מלחמה זה חלק מהקיום שלנו. המחשבה הראשונה שלי תמיד הייתה: "תחשוב מהר מה עליך לעשות." הראש שלי הלך ישר לעיסוק בהשתפרות והתאוששות. בדיוק בגלל זה, שאתה עובר תקופה קשה, זה לא מספר הפעמים שמפילים אותך. זה מספר הפעמים שאתה קם ועושה משהו עם זה. הבוקר למחרת הוא המקור החשוב ביותר שלך. מחר הוא היום שלך.

הייתי עורך מבחנים לבחון את החוסן המנטלי של השחקנים הצעירים. הייתי רוצה לראות שהם מתאימים וראויים לשחק במנצ'סטר יונייטד. הייתי מגיע למשחקים של המילואים ונכנס בשחקן מול כל הקבוצה. הייתי מעלה שחקן לבוגרים ואז מוריד חזרה ורואה כיצד הוא מתמודד. כששחקן מסיים את תקופתו בנוער או במילואים, אנחנו שואפים להיות בטוחים לגבי הטמפרמנט שלו, בטוחים לגבי התכונות שלו ובטוחים לגבי היכולות שלו. התפקיד המרכזי שלי כמאמן היה להפיק את המירב מהשחקנים שלי. אהבתי לספר סיפורים ולהשתמש בדמיון שלי. אבל באופן כללי, מדובר בציפיות שלנו, האמונה של השחקנים בעצמם והאמון שלהם אחד בשני. הייתי נוהג להגיד להם: "הסתכלו על חדר ההלבשה, על כל אחד ואחד ואמרו לעצמכם 'אני שמח שהוא בקבוצה שלי.'"

אני מאמין בכך שצריך ליהנות וביקשתי גם מהשחקנים שייהנו מהמשחק. ניסיתי להפוך את האווירה במועדון לקלילה ונעימה. הומור מאפשר לנהל מועדון באווירה קלילה ונעימה ועוזר לך להתמיד במקום העבודה זמן רב יותר. גם על המגרש, רציתי לתת לשחקנים את החופש במשחק ולתת מקום ליצירתיות שלהם. חשוב מאוד לאפשר לשחקנים לבטא את עצמם על המגרש.

העניין הפסיכולוגי עבורי היה חשוב ביותר. היה לי חשוב להכניס לראש של השחקנים שלי את הגישה הנכונה. ידעתי שאם אגיד את המסרים הנכונים באופן עקבי בסופו של דבר הם יחלחלו. למשל, בכל שנה הייתי אומר בתקשורת: 'תחכו לחצי השני של העונה', וזה תמיד עבד. זה חלחל לראש של השחקנים והפך לפחד אצל היריבים. בחצי השני של העונה, יונייטד נעשתה כמו כוח פולש, עם אש בעיניים. זו הייתה נבואה שמגשימה את עצמה. דבר נוסף שהייתי עושה הוא לספר לכולם כמה אנרגיה יש לשחקנים, ובסופו של דבר גם השחקנים האמינו בזה בעצמם. במנהרה באולד טראפורד לפני העלייה למגרש, היינו מסתכלים על השחקנים של היריבה ומהדרך שהסתכלו עלינו חזרה כבר ידענו שניצחנו.

דבר נוסף שהייתי עושה כדי לדחוף שחקנים להיות הכי טובים שהם יכולים, הייתי עושה איתם התערבויות. הייתי מרבה להתערב על כסף עם חלוצים כמו רוני או רונאלדו כמה גולים הם הולכים להבקיע. שחקנים תחרותיים רק מחפשים משהו שידליק אותם. אתם יכולים להבין שבכל אופן יצאתי מורווח מההתערבויות האלה, או שהם הבקיעו יותר שערים או שהרווחתי כסף. כמובן שהכסף לא באמת מה שרציתי ופשוט רציתי לדחוף אותם להיות טובים יותר.

בכדורגל ברמות הגבוהות ובמועדון גדול כמו מנצ'סטר יונייטד, קיים לחץ אדיר על השחקנים לעיתים קרובות. כמאמן עליך להיות מאוד זהיר בצורה שבה אתה מתקשר עם השחקנים. תראו, מעט מאוד אנשים מגיבים בצורה טובה לביקורת, אבל הרבה מאוד אנשים מגיבים טוב לעידוד. שתי המילים הטובות ביותר שהומצאו הם - Well done - עבודה טובה. גם ששחקן הוחלף וגם אם זה בפיגור והיה לו יום לא טוב, אתה ניגש אליו נותן לו יד ואומר לו "Well done." זה קריטי לביטחון של השחקן ולרצון שלו מחר לבוא ולהתאמן טוב. אל תהיה לא אמיתי ותחמיא סתם, אבל תגיד לו ראיתי שהשקעת, שניסית. חשוב לעודד את השחקנים אבל שהם ידעו שאתה גם מסוגל להיכנס בהם. כמאמן אתה צריך להיות מי שאתה. אנשים לא מגיבים טובים לשינויים וכך גם שחקנים. עליך להיות עקבי.

חשוב להיות כנה ואמיתי עם השחקנים שלך. אין שום דבר רע בלהציג את העובדות הקשות כששחקן ירד ברמה. כאשר לשחקן הייתה הופעה מתחת לציפיות שלנו, הייתי אומר: 'זה היה עלוב'. אבל אז הייתי מוסיף: 'לשחקן ברמה שלך'. לבקר את השחקן אבל לאזן זאת עם עידוד. 'למה עשית את זה? אתה טוב יותר מזה!'.

מעבר לשחקנים היה לי חשוב ביותר לבנות צוות חזק ואיכותי סביבי. הייתי בוחר עוזרים נהדרים והייתי נותן להם להעביר הרבה אימונים. זה אפשר להם לתת מהידע שלהם ולי זה נתן אפשרות לשבת ולצפות בשחקנים בדרך שלא מתאפשרת כשאני מעביר את האימון. ראיתי מה השחקנים עושים, איך הם חושבים ומה הם מרגישים. מאמן צריך להבחין מה עובר על האדם לפני השחקן.

לכן, הייתי דואג להביא אנשי צוות שדוברים כמה שפות. היה לי חשוב להבין את השחקנים שלי ושהם יבינו אותנו. תקשורת היא דבר חשוב ביותר בעבודה בין אנשים. קרלוס קירוש, אחד העוזרים הכי טובים שהיו לי, דיבר 5 שפות שונות!

לסיום, אגיד לכם מה בעיני הדבר החשוב ביותר כדי להיות מאמן טוב ומשפיע. וזה קודם כל להבין מה השחקן צריך ממך. השחקן חושב על המאמן שלו שלושה דברים: האם הוא יכול להפוך אותנו למנצחים? האם הוא יכול לעשות אותי שחקן טוב יותר? והאם הוא נאמן אלינו? אלה שיקולים הכרחיים מהצד של השחקן. אלו הדברים שבונים את הקשר והאמון שלך עם השחקנים.

שלכם, סר אלכס פרגוסון