להיות הורים אלופים

בתור התחלה, חשוב להגיד שלהיות הורים לספורטאים זה תפקיד קשה, קשה מאוד!

ויש לכם תפקיד משמעותי בדרך הספורטיבית של הילד שלכם, ואולי יותר חשוב מכך – בבניית הערך העצמי שלו. לכן, חשוב לי לתת לכם כמה טיפים להתמודדות נכונה עם הילדים.

חשוב לי לציין כי אין נוסחה נכונה. כל ילד וכל הורה הוא אחר ויש ספורטאים מצליחים שנהגו איתם בדרך כזו או אחרת.

אני בחרתי כאן עקרונות שאני מאמין בהם שרכשתי לאורך הדרך, בין אם מדובר בידע מקצועי, ניסיון בעבודה עם הורים, ספורטאים, מאמנים. כל זאת בצירוף של עברי כספורטאי.

הדבר הכי חשוב לזכור:

המטרה של כל ילד היא שההורים שלו יהיו מרוצים ממנו וגאים בו!

בדיוק מסיבה זו, המון ספורטאים בונים את הערך העצמי שלהם על סמך הביצועים שלהם במגרש. הם חושבים שהערך שלהם נבנה על פי התוצאות וההישגים שלהם. עליכם כהורים לתת להם את התחושה שאתם מעריכים אותם, אוהבים אותן וגאים בהם, ללא תלות בביצועים ובתוצאות שלהם.

5 עקרונות ליישום:

עיקרון מספר 1 – השיחה שלפני היציאה למגרש

רגע לפני שאתם מורידים את הילדים במתחם, רגע לפני שאתם נפרדים מהם, תגידו להם שאתם אוהבים אותם, גאים בהם ומעריכים אותם בלי קשר מה הולך להיות היום. בין אם יהיו מצוינים או בין אם יהיו חלשים, אתם תמיד שם לצידם ומעודדים אותם. אתכם, לא מעניין מה תהיה התוצאה, חשוב לכם שייהנו. תעודדו אותם לעשות את הכי טוב שהם יכולים. שיתנו את כל כולם בלי קשר לתוצאה, שרק ככה יחזרו אליכם שלם עם עצמו.

ילדים שמפנימים שההורים שלהם אינם מודדים אותם ואוהבים אותם על סמך הביצועים שלהם, מגיעים למגרש משוחררים יותר. הם יודעים שלא משנה מה יעשו יש להם את הגיבוי, תמיכה ואת האהבה שלכם.

עיקרון מספר 2 – התנהלות בזמן המשחק/תחרות

כהורים, יש נטייה להיות המעודדים מספר 1 של הילדים. אנחנו רוצים להיות שם בשבילם, לצידם ולעיתים אף במקומם. אנחנו יושבים הכי קרוב שאפשר, צמודים לגדר, מעודדים, מחלקים הוראות. מה שבעצם קורה הוא שנוצרת הזדהות עם הילד ומה שהוא חווה. כדי להתנהל בצורה הטובה ביותר עם הילדים שלנו, עלינו לנתק את עצמינו מהם. הם אלה שעל המגרש ואנחנו תומכים בהם מבחוץ.

לספורטאים יש מספיק על הראש בזמן משחק או תחרות. אנחנו לא צריכים להיות עוד הסחת דעת או גורם להיות מוטרדים ממנו.

שספורטאים עושים טעות הם מודעים לכך. יש להם גם מאמן שדואג טוב מאוד להעיר להם על כך. הם לא צריכים לשמוע זאת גם מכם, האנשים האחרונים בעולם שהם רוצים שייראו אותם טועים.

לכן, אני ממליץ לשבת מעט בריחוק. להיות נינוחים. לדבר עם הורים אחרים, להיות עסוקים בדברים אחרים תוך כדי ולא לתת הרגשה לילדים שאתם בוחנים כל תנועה שלהם.

לגבי קריאות עידוד, אני טוען כי יש לבדוק עם הילדים שלנו האם זה מה שהם צריכים מאיתנו. יש לבדוק מהם ההשלכות של ההתנהגות שלנו על הילדים. ואם בחרנו לעודד, חשוב לשבח על מאמץ, על אומץ, על ניסיון ולא רק על הצלחות. כי אז אנחנו חוטאים ומלמדים אותו שרק התוצאה ראויה לשבח.

עיקרון מספר 3 – השיחה שאחרי

במידה ואנחנו לא נמצאים במשחק, יש לנו נטייה טבעית לשאול דבר ראשון: "כמה כמה נגמר המשחק?" או "נו ניצחתם?", "הבקעת?"

השאלות האלו באות מתוך התעניינות אמיתית. אולם, הן מלמדות את הילדים שהתוצאה היא הדבר הכי חשוב. לכן, השאלה הרצויה היא: "איך היה לך המשחק? איך הרגשת? נהנית?"

אלו שאלות העוסקות בחוויה של הילדים ולא מה היו התוצאות שלהם. סביר להניח שהתשובה הראשונה של הילדים תהיה קשורה בתוצאה של המשחק, אבל אם תמשיכו ותשאלו את אותן שאלות שכאן למעלה, הם יבינו שזה הרבה יותר מעניין אתכם מאיך נגמר המשחק והאם הם הבקיעו.

במידה והייתם במשחק, דבר ראשון תנו לילדכם חיבוק ואמרו להם כמה אתם אוהבים אותם וגאים בהם. בהצלחות ובכישלונות, אותו דבר.

כאשר הילדים משחקים לא טוב או עושים טעויות הם יודעים את זה לפני כולם. בנוסף, יש להם מאמן שדואג להזכיר להם יפה מאוד. לכן, אין צורך להוסיף ביקורת, יש להם מספיק. הם צריכים שתתמכו בהם, תהיו להם גב ומשענת.

תחשבו כיצד הילדים מקבלים אתכם כשאתם חוזרים מהעבודה – הם לא שואלים כמה מכרתם או כמה לקוחות חדשים הבאתם. הם נותנים לכם חיבוק ונשיקה ואוהבים אתכם ללא תלות מה עשיתם בעבודה.

חשוב לזכור – אתם הורים ולא מאמנים!

תקראו איך הילדים נכנסו לאוטו, האם שמחים ורגועים או עצבניים ומתוסכלים. כאשר הם לא במצב רוח, הניחו להם. תנו להם שקט. כאשר תגיעו הביתה, לאחר מקלחת וארוחה טובה, תשאלו שאלות על התחושות שלהם ומה גרם להן. תשבחו את הילדים על המאמץ שלהם ולא על התוצאות וההישגים שלהם. תשבחו על ההתנהגות, התמדה, הקרבה, התמודדות עם קשיים, פעולות חברתיות שהם עושים.

עיקרון מספר 4 – תפתחו עצמאות אצל הילדים

כהורים יש רצון טבעי לגונן ולשמור על הילדים. לעשות הכל שיהיה להם הכי טוב שיש. ולכן, יש נטייה לנסות ולפתור להם את הבעיות. כשיש לילדים בעיות בספורט, או בעיות עם המאמן שלהם. אל תלכו לפתור להם את הבעיות בעצמכם. תתנו להם את הכלים לעשות זאת במו ידם. תלמדו אותם איך להתמודד עם הקשיים, איך למצוא את הפתרונות הנכונים, איך לגשת ולדבר עם המאמן בצורה בוגרת.

ככה תכינו אותם לחיים הבוגרים שלהם.

עיקרון מספר 5 – תהיו הגורם המאזן

כפי שכבר ציינתי, המון ספורטאים צעירים בונים את הערך העצמי שלהם על סמך התוצאות שלהם במגרש.

שהם מנצחים הם עפים לשמיים וכשמפסידים יורדים לקרקעית.

עליכם להזכיר לילדים שהחיים מחוץ למגרש הם גדולים, רחבים, מגוונים ויותר חשובים.

לילדים יש הרבה תפקידים מעבר להיותם ספורטאים. יש להם עוד תחומי עניין ועוד איכויות רבות. הם תלמידים, חברים, בנים ובנות שלכם, אחים, נכדים...

עלינו להזכיר להם את אותם דברים. להראות להם את הבני אדם שהם מעבר לספורט. הוא רק חלק ממי שהם. תפקיד אחד מיני רבים.

לסיכום:

תתנו לילדים מה שהם צריכים ולא מה שיש לכם לתת.

תהיו הורים מעורבים ולא מתערבים.

תאהבו את הילדים ולא את מה שהם עושים.