"כל אדם הוא שונה וייחודי. הערכים אולי דומים אבל ייחודיים לנו. ללמוד איך להחיות אותם בקבוצה זה המהות של אימון. אתה צריך למצוא דרך לקשור את כל הקבוצה יחד"
שלום לכולם,
אני מחשיב את עצמי כאחד האנשים הכי ברי מזל בכל מה שקשור לכדורסל או ספורט בכלל. הייתה לי זכות גדולה להיות שותף לקבוצות כדורסל מיוחדות ומצליחות. כשחקן הייתי חלק משיקגו הגדולה עם מייקל ג'ורדן, אחר כך בסן אנטוניו של טים דאנקן, טוני פרקר ומנו ג'ינובילי. כמאמן נפלה לי זכות גדולה כאשר הקבוצה הראשונה שלי הייתה גולדן סטייט עם סטף, קליי ודריימונד. אני רוצה לנצל את הזכות הזאת ולשתף אתכם קצת בחוויות ודברים שלמדתי בדרך.
תראו, היו לי מאמנים אדירים שלמדתי מהם, ביניהם פיל ג'קסון, גרג פופוביץ' ועוד מנטורים מצוינים ביניהם מאמן הפוטבול פיט קארול. אני מאמין שהתרבות שהם יצרו בקבוצות שלהם היא המפתח להצלחה שלהם. אחד הדברים שלמדתי מקארול, הוא שקודם כל עליי להבין מי אני, מה חשוב לא לגרג פופוביץ או לפיל ג'קסון - מה חשוב לי! כל אדם הוא שונה וייחודי. הערכים אולי דומים אבל ייחודיים לנו. ללמוד איך להחיות אותם בקבוצה זה המהות של אימון. אתה צריך למצוא דרך לקשור את כל הקבוצה יחד. מה יהיה הנושא המשותף. מה יהיה החיבור.
עליך לשאול את עצמך - מי אתה כמאמן? מאיפה אתה בא? מה חשוב לך? מהם העקרונות שלך ועל מה אתה לא מתפשר?
כל מה שקורה באימון, כל מה שהשחקן מרגיש כשהוא נכנס לאולם, כל יום שהוא מגיע למתקנים. זה חייב להיות אמיתי והערכים שחשובים לך כמאמן חייבים להתעורר לחיים. שחקנים מרגישים את זה והם מרגישים את האותנטיות הזאת ממך. זה בא לידי ביטוי באימונים, באווירה וככה המומנטום מתחיל להיבנות.
ארבעת הערכים הכי חשובים לי כאדם, שסביבם בנינו את אווירת האימון, התרגילים וסגנון המשחק, כמו גם את הדרך שבה אנחנו מתקשרים עם השחקנים ובכלל הם: הנאה, חמלה, תחרותיות וקשיבות (מיינדפולנס). כל יום הייתי צריך לחשוב על הערכים האלה ואיך אני מיישם אותם בכל אימון. אפרט קצת מה אומר כל אחד מהם:
תחרותיות - מגיעה מכך שכל תרגיל הוא תחרות, בכל תרגיל יש מנצח ומפסיד. זה חשוב מאוד איך אתה מפסיד. איך הקבוצה נראית אחרי הפסד. היה לנו חשוב שהשחקנים ידעו לקחת אחריות ולהישאר עם ראש למעלה אחרי הפסדים.
הנאה- בסביבה תחרותית ולחוצה חשוב וצריך למצוא את האיזון בין כיף לתחרותיות. מג'ו מאדן מאמן הפוטבול, למדתי שבאמת צריך ליהנות מהתהליך, כי התוצאה לא תמיד תהיה התוצאה שאתה רוצה בה. ההתמקדות בניצחונות בלבד יכולה להפוך אותך ללחוץ מאוד.
למדתי שיש ליצור אווירה של אושר וכיף בחדר ההלבשה. היה לי חשוב ליצור תרבות במועדון של 'בואו נתעורר ונרצה ללכת לעבודה'. שהשחקנים והצוות ייהנו לבוא לאימונים. חבר'ה שאוהבים לצחוק זה עם זה וזה על זה. אחד הדברים שלמדתי אצל קארול זה את המושג "כאוס מאורגן". כלומר, להכניס לאימונים באופן מתוכנן כיף, צחוקים, מוזיקה.
בתקופה ששיחקתי בשיקגו, אחד הדברים הטובים ביותר באימונים שלנו היה שבירת שגרה. אם המאמן שלך אומר אותו הדבר כל יום, והאימונים חוזרים על עצמם, אתה משתעמם מהר מאוד. אני כשחקן, שיחקתי הכי טוב כשהיה לי כיף. בכלליות, זו הסיבה שהתחלנו לשחק כדורסל כילדים, כי נהנינו מזה.
קשיבות - השיחות, המטרות, והתקשורת — הכל צריך להיות אותנטי. צריך להקשיב ולהבין את השחקנים בכל צעד ומהלך. כששיחקתי אצל פיל ג'קסון הבנתי מה הופך אותו לגדול. יש שם אותנטיות אמיתית לגבי מה שהוא עושה ואיך הוא עושה את זה. יש שם אותנטיות ואכפתיות שאי אפשר לזייף. היה איכפת לו מהמשפחה שלי, מאיפה אני בא. היה איכפת לו ממי שאני. כל המאמנים הטובים שהייתי שחקן שלהם היו שונים מאוד אחד מהשני אבל כולם היו אכפתים ורצו לבנות תרבות שמבוססת אכפתיות.
חמלה– עליך להבין מה השחקנים עוברים. להיות שחקן ברמות כאלו זה אתגר עצום שמלווה בקשיים שהחיים מזמנים לנו. רוב החבר'ה האלה הם עדיין בחורים צעירים שמצד אחד יכולים להיות חסרי ניסיון ומצד שני חוו אירועי חיים קשים ומסובכים. עלינו כמאמנים לדעת להיות קשובים אליהם, להכיל אותם, לדעת מה עובר עליהם ומה הם צריכים לשמוע ולקבל ממך באותו רגע.
אימון זה שירות של השחקנים שלך. אבל אתה צריך לעשות את זה בדרך סמכותית. אתה צריך להיות פגיע כבן אדם, אבל להראות גם שיש לך מושג מה אתה עושה. חשוב להבין את היחסים עם השחקנים שלך. אתה לא אומר להם מה לעשות, אתה מנסה להוציא את הטוב ביותר שלהם.
צריך לתת לשחקן את החזון שלך, כמה דרישות מסוימות ואז לסגת אחורה ולתת לשחקן להיות מי שהוא. צריך לתת לשחקנים תחושה שהם חלק ממשהו מיוחד. מה שדיברתי עליו מהיום הראשון בגולדן סטייט הוא שאנחנו הולכים להמם אנשים. אנחנו הולכים להמם אותם עם העומק שלנו, נשחק מהר ומשוחרר, נהנה בכל יום. אמרתי להם שזו יכולה להיות תקופה מדהימה. אחרי שלוש אליפויות, חמישה גמרים רצופים, שבירת השיא של ניצחונות בעונה – נראה שלא טעיתי.
אני נשאל המון איך מנהלים קבוצה שיש בה כוכבי ענק כמו סטף קרי, קליי ת'ומפסון, דריימונד גרין וקווין דוראנט. דבר ראשון, חשוב מאוד להתחבר לשחקני המפתח שלך. אני מאמין בדרישות זהות מכל השחקנים, ובכנות לכולם. שחקנים לא רוצים לשמוע בולשיט. אבל בין שחקן לשחקן קיים שיח שונה.
אני באמת מאמן בר מזל שזכיתי לאמן שחקנים כאלה ואפילו עוד יותר שבעונה הראשונה שלי הגענו לגמר. למזלי, יצא לי לשחק בכמה גמרים בתור שחקן. לפני הגמר הראשון כמאמן אמרתי לשחקנים: 'אנחנו לחוצים ומתוחים וזה בסדר, זה אמור לקרות, זה הגמר.' ברגע שאתם לא מנסה להילחם בלחץ ואתה מאמץ אותו – באופן אוטומטי הלחץ פוחת.
עד כה, דיברתי בעיקר על הדברים שחוויתי ועדיין חווה כמאמן. אז אספר לכם סיפור אחד שלי כשחקן. במחנה קיץ כאשר נבחנתי לשיקגו, הרגשתי שהלך לי טוב באימונים. עד שבמהלך נסיעה עצרתי בתחנת דלק וקניתי מהדורה של העיתון המקומי "The Chicago Tribune". בעיתון היה כתוב שאני הולך להיחתך מהקבוצה. המחשבות נכנסו לי לראש והאימונים הבאים שלי היו גרועים והאנרגיה שלי הייתה ברצפה. מאז החלטתי לא לקרוא יותר ולא להקשיב לשום ביקורת. למזלי בסופו של דבר לא נחתכתי וזכיתי עם הקבוצה בשלוש אליפויות. אני לוקח את זה איתי עד היום כמאמן. לא להקשיב לאף ביקורת, מה חושבים עליי ולהתעסק רק איך לשפר את עצמי ואת הקבוצה שלי.
לסיכום, אגיד שאין נוסחה סודית. הדרך היחידה כדי לנצח היא באמצעות ריכוז, מאמץ ותשומת לב לכל פרט. צריך לעשות סדר עדיפויות ולרכז את המאמצים שלך בזמן הכי קצר שאפשר.
שלכם, סטיב
Comments